יש אקורדים ששייכים לשיר אחד. האקורד הזה שייך לתקופה שלמה. ב־"So What", הרצועה הראשונה באלבום Kind of Blue של Miles Davis (הוקלט ב־1959), הבס מנגן שאלה והלהקה עונה באקורד. Bill Evans בנה את ה־voicing של האקורד הזה כך שיישמע פתוח, מודרני וקצת מסתורי. פסנתרנים עדיין קוראים לו אקורד So What, ואת הצורה שלו תשמעו כמעט בכל סגנון ג'אז שבא אחריו.
החדשות הטובות: קל לנגן אותו. זו צורה אחת, וברגע שהידיים שלכם מכירות אותה, תוכלו להשתמש בה בכל סולם ועל הרבה יותר אקורדים מזה שבשבילו היא נוצרה.
איך האקורד בנוי
רוב אקורדי הג'אז נבנים מערימה של טרצות: C–E–G–B, כל צליל שני בסולם. אקורד So What בנוי אחרת. התחילו ב־E ועלו: שלוש קוורטות זכות ואחריהן טרצה גדולה.
- מ־E קוורטה למעלה אל A
- מ־A קוורטה למעלה אל D
- מ־D קוורטה למעלה אל G
- מ־G טרצה גדולה למעלה אל B
זה האקורד הראשון: E–A–D–G–B. עכשיו הזיזו את כל הצורה טון אחד למטה, כך שתתחיל ב־D: D–G–C–F–A. שני האקורדים האלה, אחד על E ואחד על D, הם הזוג שבו הלהקה עונה לבס בקטע. הנה הם, פסנתר בלבד:
Dm11: E–A + D–G–B · Dm11: D–G + C–F–A
- שלושה ביד שמאל, שניים ביד ימין: על D, יד שמאל מנגנת D–G–C ויד ימין F–A (על E: E–A–D ביד שמאל, G–B ביד ימין). יד שמאל מחזיקה את הקוורטות; מתאים כשהמתיחה נוחה ליד השמאל שלכם.
- שניים ביד שמאל, שלושה ביד ימין: על D, יד שמאל מנגנת D–G ויד ימין C–F–A (על E: E–A ביד שמאל, D–G–B ביד ימין). מתיחה קלה יותר ליד שמאל; כך נדלקים הקלידים בדוגמאות.
בכל מקרה, כשעוברים מהאקורד על E לאקורד על D, שתי הידיים פשוט גולשות יחד טון אחד למטה.
הסתכלו על הצלילים של שני האקורדים יחד: E, A, D, G, B, C ו־F. כולם מהסולם D דורי (הצלילים של C מז'ור, החל מ־D). זה הסוד של הצורה: היא זזה, אבל אף פעם לא יוצאת מהסולם, ולכן ההרמוניה נשארת D מינור בזמן שהצליל זז. בקטע הבס מנגן D מתחת לשני האקורדים, והאקורד נכתב בדרך כלל Dm11. מעל ה־D הזה, האקורד הראשון נותן לכם את ה־9, הקווינטה, השורש, ה־11 וה־13, בלי הטרצה הקטנה (F) ובלי הספטימה (C); האקורד השני מחזיר אותן.
למה הוא נשמע כל כך שונה
הקשיבו ל־Dm7 רגיל, ואחר כך לשני אקורדי So What, על E ועל D. בכל פעם הפסנתר מתחיל לבד; רגע אחר כך הבס מצטרף על D ומצלצל מתחת לאקורדים, מתחת לשני אקורדי So What יחד. הקשיבו איך צליל הבס משנה את מה שאתם שומעים:
Dm7: D–F–A–C · Dm11: E–A + D–G–B · Dm11: D–G + C–F–A
ה־Dm7 נשמע יציב ומוכר. אקורדי So What נשמעים פתוחים לגמרי, אפילו מעל אותו D. הפתיחות הזאת באה מהקוורטות. ערימה של טרצות אומרת לאוזן בדיוק איזה אקורד זה; ערימה של קוורטות ניטרלית יותר, והיא לא נוטה בבירור למז'ור או למינור. האוזן שומעת מרחב במקום תווית, וצליל הבס מחליט את השאר.
זו הסיבה שהאקורד מתאים כל כך לג'אז מודאלי. ב־"So What" ההרמוניה נשארת על סולם אחד במשך תיבות רבות. אקורד שמרמז על הסולם בלי לקבע אותו נותן למוזיקה לנשום לאורך זמן כזה בלי להיות משעממת.
להזיז את הצורה בתוך הסולם
כאן האקורד הופך לכלי עבודה. שמרו על הצורה, אבל בנו אותה על צלילים אחרים של הסולם D דורי: על E, אחר כך F, G ו־A. כל צליל נשאר בתוך הסולם, ולכן לאורך הדרך אחת הקוורטות הופכת לקוורטה מוגדלת, והטרצה שלמעלה היא לפעמים קטנה. השינויים הקטנים האלה הם חלק מהצבע.
Dm11: E–A + D–G–B · Dm11: F–B + E–A–C · Dm11: G–C + F–B–D · Dm11: A–D + G–C–E · Dm11: G–C + F–B–D · Dm11: F–B + E–A–C · Dm11: E–A + D–G–B · Dm11: D–G + C–F–A
כך פסנתרנים מלווים קטע מודאלי ארוך: הם מזיזים את הצורה למעלה ולמטה בסולם, במקצב, כך שההרמוניה נשארת אותה הרמוניה והצליל ממשיך לנוע. נסו את זה קודם לאט, ואמרו בקול את הצליל התחתון של כל אקורד: E, F, G, A, G, F, E, D.
חצי טון למעלה ובחזרה
המבנה של "So What" הוא 32 תיבות: 16 תיבות של D דורי, 8 תיבות חצי טון גבוה יותר ב־E♭ דורי, ועוד 8 ב־D דורי. לחלק האמצעי לא צריך צורה חדשה: פשוט הזיזו את כל האקורד חצי טון למעלה. הנה גרסה קצרה של הרעיון, שמונה תיבות בכל סולם, עם האקורד במקצב צ'רלסטון:
מ־So What אל voicings בקוורטות: McCoy Tyner
שנתיים אחרי "So What" הקליט John Coltrane את "Impressions": אותו מבנה של 32 תיבות, אותם שני סולמות, D דורי ו־E♭ דורי, במרחק חצי טון. הפסנתרן שלו היה McCoy Tyner, ו־Tyner לקח את הרעיון של אקורד So What צעד אחד קדימה. הוא הוריד את שני הצלילים העליונים ושמר את הקוורטות שלמטה: אקורדים שבנויים כולם מקוורטות, לרוב רק שלושה צלילים ביד שמאל, שאותם הזיז למעלה ולמטה בסולם והכה בהם בחוזקה מתחת לאלתורים הארוכים של Coltrane. האקורדים האלה הפכו לצליל של הנגינה שלו, ושל סגנון חדש שלם של ג'אז מודאלי.
אקורדים שבנויים רק מקוורטות נקראים voicings בקוורטות (quartal voicings). קחו את אקורד So What, הורידו את שני הצלילים העליונים שלו, וכבר יש לכם אחד: E–A–D, שלושה צלילים, כל אחד קוורטה מעל זה שמתחתיו. הקשיבו לו על E, ואחר כך טון אחד למטה על D (D–G–C):
Dm11: E–A–D · Dm11: D–G–C
הנה הרעיון לאורך כל המבנה של 32 התיבות, המבנה של "So What" ושל "Impressions": שמונה תיבות של D דורי, עוד שמונה, שמונה תיבות של E♭ דורי, ואז שוב שמונה של D דורי. הבס מנגן walking bass; יד שמאל לבדה מלווה בצורות של שלושה צלילים בקוורטות, כולן מתוך הסולם: D–G–C, E–A–D, G–C–F ו־A–D–G. הקשיבו איך הצורות גולשות הלוך ושוב בסולם, והקשיבו למקצב: כאן צ'רלסטון, שם הקדמה קצרה (push) על ה"ו" של 2 ושל 4, במקום אחר הקדמה (anticipation) של האקורד, ותיבות שלמות של שקט. יד שמאל אף פעם לא מנגנת על כל פעמה:
נסו את זה בעצמכם עם ארבע הצורות האלה בלבד. שמרו על יד שמאל קלה וקצרה, השאירו שקט, ועברו לצורה הבאה בצעד. בחלק של E♭ הכול עולה חצי טון: E♭–A♭–D♭, F–B♭–E♭ וכן הלאה.
בלי הצלילים העליונים הצליל פתוח עוד יותר, כמעט מרחף: האקורד בקושי אומר לכם אם הוא מז'ורי או מינורי, וצליל הבס מחליט. זה הצליל של "Impressions" ושל הרבה מהג'אז משנות השישים והלאה. voicings בקוורטות הם נושא שלם בפני עצמו, והם הנושא של השיעור הבא שלי: איך לבנות אותם, איך להזיז אותם בסולם, ואיך ללוות איתם כמו ש־McCoy Tyner עשה.
צורה אחת, הרבה אקורדים
ועכשיו החלק הכי שימושי. השאירו את הידיים בדיוק במקומן, על E–A–D–G–B, ושנו רק את צליל הבס. כל צליל בס הופך את אותם חמישה צלילים לאקורד אחר:
- מעל D: Dm11, הצליל של So What.
- מעל G: G6/9, פתוח ובהיר.
- מעל C: Cmaj13, צליל מז'ורי עשיר.
- מעל F: Fmaj13♯11, הצליל הלידי החולמני.
Dm11: E–A + D–G–B · G6/9: E–A + D–G–B · Cmaj13: E–A + D–G–B · Fmaj13♯11: E–A + D–G–B
כך צורה אחת שאתם כבר מכירים נותנת לכם אקורד מינורי, אקורד 6/9 ושני צבעים של מז'ור שבע. זו הרבה מוזיקה בשביל חמישה צלילים. השתמשו בה בכל פעם שיש בלידשיט אקורד מינור שבע ארוך, מז'ור שבע או 6/9, ואתם רוצים צליל מודרני יותר מערימה של טרצות.
איך לתרגל את אקורד So What
- כל 12 הסולמות. השתמשו בתפריט הסולם בדוגמה הראשונה. אמרו את הצליל התחתון ואת האקורד המינורי שהוא שייך אליו: E ל־Dm11, F ל־E♭m11, וכן הלאה.
- קודם כל יד לחוד. יד שמאל מנגנת את הקוורטות, יד ימין את הקוורטה ואת הטרצה שלמעלה. אחר כך חברו אותן.
- הזיזו אותו בסולם, כמו בדוגמה השלישית, בכל סולם שאתם לומדים.
- לוו קטע מודאלי ארוך. כוונו מטרונום על 2 ו־4 ונגנו 16 תיבות של D מינור עם האקורד במקצב צ'רלסטון, והזיזו אותו לצליל שכן בסולם כל תיבה או שתיים.
- מצאו אותו בקטעים. בכל פעם שבלידשיט יש אקורד מינור שבע שנמשך תיבה או יותר, נסו עליו את אקורד So What.
הטעויות שאני שומע הכי הרבה
- נמוך מדי. קוורטות בערימה מתחת ל־D3 בערך הופכות לנהמה. שמרו את הצליל התחתון ליד ה־C האמצעי.
- צליל עליון לא נכון. הטרצה שלמעלה חייבת להיות טרצה גדולה. ארבע קוורטות זכות ברצף הן צליל אחר (אקורד קוורטות טהור), גם הוא טוב, אבל זה לא אקורד So What.
- להשתמש בו על הכול. ב־ii–V–I צפוף, עם אקורד כל שתי פעמות, הצליל הפתוח הולך לאיבוד. הוא זורח על אקורדים שנמשכים.
- להזיז אותו מחוץ לסולם. כשאתם מחליקים את הצורה, בדקו כל צליל מול הסולם. צליל שגוי אחד, והצליל הפתוח נעשה חמוץ.
- לשכוח את הבס. כשאתם מנגנים לבד, הוסיפו את השורש מלמטה ביד שמאל (ונגנו את כל חמשת הצלילים ביד ימין), אחרת האקורד מאבד את הקרקע שלו.
שאלות שתלמידים שואלים
אקורד So What זהה ל־voicing בקוורטות?
כמעט. voicing בקוורטות בנוי רק מקוורטות, כמו ש־McCoy Tyner ניגן אותם. אקורד So What הוא שלוש קוורטות ועוד טרצה גדולה למעלה. הטרצה האחרונה הזאת מוסיפה נגיעה של מתיקות, וזה חלק מהסיבה שהוא נשמע כל כך טוב. ל־voicings בקוורטות יהיה שיעור משלהם בהמשך.
על אילו קטעים אפשר להשתמש בו?
התחילו ב־"So What" וב־"Impressions". אחר כך נסו אותו על כל קטע מודאלי, כמו "Maiden Voyage" של Herbie Hancock, ועל אקורדים מינוריים ארוכים בסטנדרטים: האקורדים הראשונים של "Summertime" או של "Autumn Leaves" במינור, למשל.
אפשר לנגן אותו ביד אחת?
לא את כל חמשת הצלילים, אלא אם כן היד שלכם גדולה מאוד. פתרון נפוץ הוא לנגן את שלושת הצלילים התחתונים, הקוורטות, ביד שמאל כאקורד ליווי, ולתת ליד ימין לנגן את המלודיה או קו מלודי.
המלצות להאזנה
אקורד So What והצליל המודאלי שצמח סביבו. הקשיבו לאקורדים פתוחים שבנויים בקוורטות ונעים לאורך קטעים ארוכים של סולם אחד.
- “So What”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Bill Evans, פסנתר
- “So What”, Miles Davis · Four & More (1964): Herbie Hancock, פסנתר: גרסה מהירה הרבה יותר
- “Impressions”, John Coltrane · Impressions (1961): אותו מבנה ואותם סולמות; McCoy Tyner, פסנתר
- “Pavanne”, Ahmad Jamal Trio · The Piano Scene of Ahmad Jamal (1955): המלודיה של "Impressions" לקוחה מכאן
- “Maiden Voyage”, Herbie Hancock · Maiden Voyage (1965)
- “Passion Dance”, McCoy Tyner · The Real McCoy (1967)
- “Milestones”, Miles Davis · Milestones (1958): Red Garland, פסנתר
- “All Blues”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Bill Evans, פסנתר
- “Flamenco Sketches”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Bill Evans, פסנתר
- “Little Sunflower”, Freddie Hubbard · Backlash (1966)