שאלו מתחיל מה יד שמאל עושה בג'אז, ובדרך כלל הוא יענה "היא מנגנת את האקורדים". נכון, אבל לא מלא. בהרכב ג'אז הפסנתרן מלווה (comping, קיצור של accompanying), וליווי עוסק במקצב לא פחות מאשר בצלילים. מלווה מצוין נשמע כמו מתופף שני שבמקרה מנגן הרמוניה.
השיעור הזה נותן לכם את ה־voicing הפשוט ביותר בג'אז וחמישה מקצבים לנגן אותו. בכל דוגמה יש קו בס, כדי שתשמעו מה זה ליווי באמת: שיחה עם הלהקה.
ה־voicing הפשוט ביותר בג'אז: שני צלילים
בשביל ללוות לא צריך אקורדים גדולים. שני צלילים מספיקים: הטרצה והספטימה של כל אקורד, הצלילים המנחים (guide tones). הם אומרים לאוזן אם האקורד מז'ורי, מינורי או דומיננט. את השורש לוקח על עצמו הבסיסט.
ב־ii–V–I ב־C:
- Dm7: F ו־C (הטרצה למטה, הספטימה למעלה)
- G7: F ו־B (הספטימה למטה, הטרצה למעלה)
- Cmaj7: E ו־B (הטרצה למטה, הספטימה למעלה)
שימו לב כמה מעט היד זזה: F נשאר, C יורד אל B, ואחר כך F יורד אל E. האזינו עם הבס:
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
מקצב 1: אקורד ארוך אחד בכל תיבה
התחילו מהפשוט ביותר: נגנו את האקורד בפעמה 1 והחזיקו אותו עד סוף התיבה, יחד עם הבס. התפקיד היחיד שלכם הוא להחליף אקורדים בדיוק בזמן, בפעמה הראשונה של התיבה החדשה.
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B · Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
מקצב 2: פעמות 1 ו־3
עכשיו שתי נקישות בכל תיבה, בפעמות 1 ו־3, יחד עם הבס. זה נשמע רגוע וקצת מיושן, וזה בסדר. מה שחשוב הוא שכל נקישה תהיה בדיוק בזמן.
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B · Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
מקצב 3: צ'רלסטון
צ'רלסטון הוא המקצב שכל פסנתרן ג'אז מכיר: אקורד קצר בפעמה 1 ועוד אחד על ה"ו" של 2. ספרו "1 ו 2 ו 3 ו 4 ו", ונגנו על ההברות המודגשות. יש בו הקפצה שאין לצלילים שווים על הפעמה.
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B · Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
שמרו על אקורדים קצרים, כמעט סטקטו. אקורד קצר מסווינג; אקורד מוחזק נגרר.
מקצב 4: הקדמה
ועכשיו התנועה הכי ג'אזית מכולן: נגנו כל אקורד חדש שמינית אחת מוקדם, על ה"ו" של 4 בתיבה שלפניו, והחזיקו אותו. זו הנקישה היחידה בתיבה. זה נקרא הקדמה (anticipation). היא גורמת למוזיקה לנטות קדימה אל התיבה הבאה.
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B · Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
בהתחלה זה מרגיש מוזר, כי אתם מחליפים אקורד לפני הבס. תרגלו לאט, תוך ספירה בקול, עד שההקדמה תרגיש טבעית.
מקצב 5: ה"ו" של 2 ושל 4
עכשיו נגנו על ה"ו" של 2 ועל ה"ו" של 4. זו תחושת ההקדמה שלמדתם עכשיו, פעמיים בכל תיבה: ה"ו" של 2 מקדים את פעמה 3, וה"ו" של 4 מקדים את פעמה 1 של התיבה הבאה. ספרו "1 ו 2 ו 3 ו 4 ו", ונגנו על ההברות המודגשות.
נגנו את האקורדים בסטקטו: קצר מאוד, ואז הרימו את היד. אקורדים קצרים משאירים מקום, והמקום הזה הוא מה שעושה סווינג.
אתם אף פעם לא נוחתים יחד עם הבס, כך ששניכם ממלאים מקומות שונים. זה קליל, זה מסווינג, וזה משאיר הרבה מקום לסולן.
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B · Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
לחבר הכול: לשלב בין המקצבים
ליווי אמיתי לא חוזר על אותה תבנית לאורך זמן. הפסנתרן מחליף מקצב כל תיבה או שתיים, עונה לסולן ומקדים את האקורד הבא.
והכלל החשוב ביותר: לא חייבים לנגן כל אקורד. השאירו הפסקים. הליווי נועד לתמוך ביד ימין (או בסולן), לא לכסות עליה. כשיד ימין מנגנת פרזה, יד שמאל מנגנת פחות, או עוצרת. כשיד ימין נחה, יד שמאל יכולה לענות.
הנה בלוז של 12 תיבות ב־F. יד ימין מנגנת שלוש פרזות קצרות מסולם הבלוז; יד שמאל משלבת את חמשת המקצבים ומשאירה תיבות שלמות ריקות כדי לפנות מקום:
F7: A–E♭ · B♭7: A♭–D · F7: A–E♭ · B♭7: A♭–D · F7: A–E♭ · C7: B♭–E · B♭7: A♭–D · F7: A–E♭ · C7: B♭–E
בבלוז, הצלילים המנחים זזים בחצאי טונים: ב־F7 יש A ו־E♭; ב־B♭7 יש A♭ ו־D. אצבע אחת יורדת חצי טון, גם השנייה יורדת חצי טון, וחוזרות. כמעט לא יוצאים מתנוחת יד אחת.
איך לתרגל ליווי
- מקצב אחד ביום, ii–V–I בשלושה סולמות, עם מטרונום על פעמות 2 ו־4 (כמו בג'אז).
- ספרו בקול בזמן שאתם מנגנים. אם אי אפשר לספור ולנגן בבת אחת, האטו.
- שלבו שני מקצבים: צ'רלסטון בשתי תיבות, הקדמה בשתי תיבות.
- לוו הקלטה. שימו בלוז שאתם אוהבים ולוו אותו בשקט. הקשיבו למה שהפסנתרן בתקליט עושה, והעתיקו רעיון אחד.
- הקליטו כל טייק והאזינו לו. כמאזינים אתם שומעים את הזמן שלכם הרבה יותר טוב מאשר בזמן הנגינה.
הטעויות שאני שומע הכי הרבה
- "אסור לי לפספס אקורד!" מותר. לא חייבים לנגן כל אקורד: הפסקים מפנים מקום ליד ימין ולסולן, והבסיסט ממשיך להחזיק את ההרמוניה. לוותר על אקורדים זה חלק מהליווי.
- להחזיק כל אקורד. אקורדים קצרים מסווינגים. הרימו את היד.
- לנגן על כל פעמה, כל הזמן. השקט הוא חלק מהליווי. השאירו תיבות ריקות.
- חזק מדי. ליווי תומך; הוא לא מוביל. נגנו בשקט יותר מהמלודיה.
- למהר בהקדמות. ה"ו" של 4 נמצא בסוף התיבה, לא באמצע שלה. ספרו אותו.
- אקורדים גדולים מוקדם מדי. שני צלילים בזמן טוב עדיפים על חמישה צלילים בזמן רועד.
שאלות שתלמידים שואלים
צריך בסיסט כדי ללוות?
לא. כשאתם מנגנים לבד, הוסיפו את השורש בפעמה 1 ביד שמאל ולוו ביד ימין, או נגנו את הצלילים המנחים עם השורש מתחתם.
מתי אפשר להשתמש ב־voicings גדולים יותר?
ברגע שהליווי בשני צלילים מרגיש קל בכמה סולמות. השלב הבא הוא ה־voicings ללא שורש בני ארבעה צלילים מהשיעור שלי על ה־voicings של Bill Evans: המקצבים בעמוד הזה עובדים איתם בדיוק אותו דבר.
איך יודעים באיזה מקצב להשתמש?
הקשיבו לסולן. כשהוא מנגן הרבה, לוו פחות. כשהוא משאיר מקום, ענו לו. כשהמוזיקה נבנית, הקדימו יותר. ההקשבה הזאת היא המיומנות האמיתית, והיא גדלה עם כל קטע שאתם מנגנים.
המלצות להאזנה
עשרה שיעורים בליווי מתוך התקליטים. הקשיבו רק לפסנתר: מתי הוא מנגן, מתי הוא מחכה, וכמה מקום הוא משאיר.
- “Oleo”, Miles Davis Quintet · Relaxin’ (1956): מאחורי סולו החצוצרה מנגן רק הבס; הפסנתר והתופים נכנסים בברידג'ים
- “Bags’ Groove”, Miles Davis · Bags’ Groove (1954): Thelonious Monk, פסנתר: הקשיבו כמה מקום הוא משאיר
- “So What”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Bill Evans עונה לבס בשני אקורדים קצרים
- “Straight, No Chaser”, Miles Davis · Milestones (1958): Red Garland, פסנתר
- “Walkin’”, Miles Davis · Walkin’ (1954): Horace Silver, פסנתר
- “Blues March”, Art Blakey & the Jazz Messengers · Moanin’ (1958): Bobby Timmons, פסנתר
- “Sandu”, Clifford Brown and Max Roach · Study in Brown (1955): Richie Powell, פסנתר
- “Four”, Miles Davis Quintet · Workin’ (1956): Red Garland, פסנתר
- “Sister Sadie”, Horace Silver · Blowin’ the Blues Away (1959)
- “Freddie Freeloader”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Wynton Kelly, פסנתר