שאלו חדר מלא בתלמידי פסנתר ג'אז איזה צליל הם רוצים, ורבים יגידו Bill Evans. האקורדים החמים והשרים מתחת למלודיה, ההרמוניה שנדמה שהיא מרחפת: חלק גדול מהצליל הזה מתחיל ביד שמאל, בסוג של voicing שמשמיט את השורש.
ה־voicings ללא שורש האלה נקראים פעמים רבות פשוט "voicings של Bill Evans". Evans לא היה הפסנתרן היחיד בתקופתו שהשתמש בהם (שומעים אותם אצל Wynton Kelly, Red Garland ורבים אחרים בסוף שנות החמישים), אבל ההקלטות שלו הפכו את הצליל למפורסם. החדשות הטובות: השיטה שמאחוריהם פשוטה. שתי צורות לכל אקורד, וכלל אחד שקובע מתי להשתמש בכל אחת.
למה להשמיט את השורש?
בלהקה הבסיסט מנגן את השורש בפעמה 1. אם גם הפסנתרן מנגן אותו, השניים מתנגשים, והאקורד נעשה סמיך ועכור ברגיסטר הנמוך. בלי השורש, יד שמאל פנויה לנגן את הצלילים שנותנים לאקורד את הצבע שלו:
- הטרצה והספטימה, הצלילים המנחים שאומרים איזה סוג אקורד זה;
- ה־9, שמוסיף חום;
- הקווינטה, או באקורד דומיננט ה־13, שממלאים את האמצע.
ארבעה צלילים, כולם בתוך אוקטבה, ממש באמצע הפסנתר. ברגיסטר האמצעי הזה חי הצליל.
שתי הצורות: A ו־B
לכל אקורד יש שתי צורות ללא שורש:
- A מתחילה בטרצה: 3 – 5 – 7 – 9 (באקורד דומיננט: 3 – 13 – 7 – 9);
- B מתחילה בספטימה: 7 – 9 – 3 – 5 (באקורד דומיננט: 7 – 9 – 3 – 13).
B היא פשוט A שהחצי התחתון שלה הועלה אוקטבה. הנה שתי הצורות על אקורד מז'ורי, דומיננט ומינורי. בחרו סולם ולחצו על ניגון:
Cmaj9: E–G–B–D · Cmaj9: B–D–E–G · C13: E–A–B♭–D · C13: B♭–D–E–A · Cm9: E♭–G–B♭–D · Cm9: B♭–D–E♭–G
אקורד 6/9: מז'ור רך יותר
באקורד מז'ורי, במיוחד בסוף קטע, פסנתרנים רבים מחליפים את הספטימה הגדולה בסקסטה. התוצאה, אקורד 6/9 (C – E – G – A – D, ובלי השורש: E – G – A – D), נשמעת פתוחה ורגועה, בלי העוקץ של הספטימה הגדולה מול השורש.
Cmaj9: E–G–B–D · C6/9: E–G–A–D · C6/9: A–D–E–G
ה־ii–V–I: למה A ו־B מתחלפות
נגנו ii–V–I עם הצורות לסירוגין, A – B – A, ומשהו יפה קורה: כמעט כל צליל זז בצעד או נשאר במקום. Dm9 (F – A – C – E) הופך ל־G13 (F – A – B – E): רק C זז, חצי טון למטה. אחר כך G13 הופך ל־C6/9 (E – G – A – D): כל קול יורד צעד אחד.
זו הולכת קולות: במקום לקפוץ מאקורד לאקורד, היד גולשת. זו הסיבה שה־voicings האלה נשמעים כל כך חלק, וזו הסיבה שנוח לנגן אותם.
Dm9: F–A–C–E · G13: F–A–B–E · C6/9: E–G–A–D
תרגלו גם B – A – B: Dm9 מהספטימה שלו, G13 מהטרצה שלו, C מהספטימה שלו. הסדר שתבחרו תלוי בסולם. בחרו את זה ששומר את הצליל הנמוך ביותר בערך בין C♯3 ל־C4.
שרשרת ארוכה יותר
סטנדרטים רבים משרשרים כמה אקורדים דומיננטיים, כל אחד במרחק קוורטה מהקודם: iii – VI – ii – V – I (Em7 – A7 – Dm7 – G7 – Cmaj7 ב־C). המשיכו להחליף בין A ל־B, וכל השרשרת נשארת בתנוחת יד אחת:
Em7: G–B–D–F♯ · A13: G–B–C♯–F♯ · Dm9: F–A–C–E · G13: F–A–B–E · Cmaj9: E–G–B–D
נגנו אותה לאט והקשיבו לקול העליון (ב־C): F♯, F♯, E, E, D. מלודיה מופיעה מעצמה, בלי שתחשבו עליה. המלודיה הפנימית הזאת היא חלק גדול ממה שגורם לסגנון הנגינה הזה להישמע כל כך לירי.
להניח מלודיה מלמעלה
עכשיו יד ימין. בטמפו של בלדה, החזיקו את ה־voicing ביד שמאל ותנו למלודיה לנוע מעליו. שמרו את המלודיה מעל ה־voicing (סביב C5 ומעלה), כדי שהידיים לא יפריעו זו לזו. המלודיה כאן היא קו מקורי שכתבתי לשיעור הזה:
כשמנגנים כך קטע אמיתי, צליל המלודיה נופל לפעמים בתוך ה־voicing. אז השמיטו את הצליל הזה מיד שמאל, או בחרו בצורה האחרת.
איך לתרגל אותם
- שתי צורות, שורש אחד. Cmaj9, C13, Cm9, ב־A וב־B, ואחר כך השורש הבא במעגל הקוורטות. אמרו את הצלילים בקול.
- ה־ii–V–I, A – B – A ו־B – A – B, שלושה סולמות ביום, לאט. כפתורי כל 12 הסולמות שלמעלה עוברים במעגל.
- השרשרת iii – VI – ii – V – I בשני סולמות ביום.
- קטע. קחו סטנדרט מלא במהלכי ii–V–I, כמו "Autumn Leaves", ונגנו רק את יד שמאל לאורך כל המבנה, ואחר כך הוסיפו את המלודיה.
הטעויות שאני שומע הכי הרבה
- נמוך מדי. ארבעה צלילים צפופים מתחת ל־C3 הופכים לנהמה. שמרו את הצליל התחתון בערך בין C♯3 ל־C4.
- חזק מדי. ה־voicings האלה הם צבע, לא מקצב. נגנו אותם בשקט יותר מהמלודיה.
- תמיד אותה צורה. A – A – A גורם ליד לקפוץ. החליפו.
- לדלג על הבסיס. אם הטרצות והספטימות עוד לא אוטומטיות, חזרו לצלילים המנחים לשבוע. voicings ללא שורש הם shells עם צבעים נוספים.
שאלות שתלמידים שואלים
voicings ללא שורש עובדים כשמנגנים לבד?
בחלקם. בלי בסיסט, השורש החסר עלול לגרום להרמוניה להישמע לא יציבה. נגנו את השורש בפעמה 1 ואת ה־voicing ללא שורש אחריו, או השתמשו ב־voicings לשתי ידיים מתרגיל ה־ii–V–I.
ומה עם ii–V–i מינורי?
אותו רעיון עובד עם צבעים אחרים: ii חצי מוקטן, V עם ♭9 ו־♭13, ו־i מינורי עם ה־9. בשלב 4 של תרגיל ה־ii–V–I יש גרסה שאפשר לנגן.
Bill Evans תמיד ניגן אותם כך?
אף פסנתרן לא מנגן שיטה. Evans בנה אקורדים בדרכים רבות, הרבה פעמים בשתי ידיים. צורות A ו־B הן שיטת לימוד שתופסת חלק מרכזי אחד מהצליל שלו ומהצליל של פסנתר הג'אז מאז סוף שנות החמישים.
המלצות להאזנה
את הצליל הזה לומדים באוזניים לא פחות מאשר בידיים. הקשיבו רק ליד שמאל: איפה היא מנגנת, כמה צלילים, באיזו תדירות? תשמעו אותה מונחת בעדינות בין צלילי המלודיה, לא על כל פעמה.
- “Waltz for Debby”, Bill Evans Trio · Waltz for Debby (1961)
- “My Foolish Heart”, Bill Evans Trio · Waltz for Debby (1961)
- “Gloria’s Step”, Bill Evans Trio · Sunday at the Village Vanguard (1961)
- “Autumn Leaves”, Bill Evans Trio · Portrait in Jazz (1959)
- “Someday My Prince Will Come”, Bill Evans Trio · Portrait in Jazz (1959)
- “Peace Piece”, Bill Evans · Everybody Digs Bill Evans (1958): פסנתר סולו
- “Blue in Green”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Bill Evans, פסנתר
- “Nardis”, Bill Evans Trio · Explorations (1961)
- “Very Early”, Bill Evans Trio · Moon Beams (1962)
- “You Must Believe in Spring”, Bill Evans Trio · You Must Believe in Spring (1977)