לרוב המתחילים שאני מלמד יש אותה בעיה: לא חוסר זמן, אלא חוסר כיוון. הם מתיישבים, מנגנים כמה דברים שהם כבר יודעים, מנסים משהו מסרטון, נתקעים, ואחרי עשרים דקות הם לא בטוחים מה תרגלו.
שגרה קצרה פותרת את זה. תמיד יודעים מה בא אחר כך, כל חלק של נגינת ג'אז מקבל קצת תשומת לב כל יום, וצעדים יומיים קטנים מצטברים מהר יותר ממה שהייתם מאמינים. הנה השגרה שאני נותן לתלמידים בחודשים הראשונים שלהם.
השגרה במבט אחד
| דקות | חלק | מה הוא מאמן |
|---|---|---|
| 0–3 | ארפז'ים של אקורדים מרובעים | ידיעת אקורדים, אצבעות |
| 3–8 | ii–V–I בצלילים מנחים | יד שמאל, המהלך הנפוץ ביותר |
| 8–11 | מקצב ליד שמאל | ליווי, זמן |
| 11–16 | אלתור על בלוז | מקצב, פרייזינג, אומץ |
| 16–20 | קטע אחד + האזנה | רפרטואר, סגנון |
השתמשו בטיימר. כשהוא מצלצל, עברו הלאה, גם באמצע משהו. השגרה עובדת כי היא קצרה וכי עושים אותה כל יום.
חלק 1 (3 דקות): ארפז'ים של אקורדים מרובעים
בחרו את השורש של היום ונגנו את ארבעת האקורדים המרובעים הבסיסיים שלו כארפז'ים (arpeggios), עולים ויורדים: maj7, 7, m7 ו־m7♭5. אמרו את השמות בזמן שאתם מנגנים ("C, E, G, B"). זה בונה את ידיעת האקורדים שכל שאר החלקים תלויים בה.
Cmaj7: C–E–G–B · C7: C–E–G–B♭ · Cm7: C–E♭–G–B♭ · Cm7♭5: C–E♭–G♭–B♭
חלק 2 (5 דקות): ה־ii–V–I בצלילים מנחים
ה־ii–V–I נמצא כמעט בכל סטנדרט. נגנו אותו ביד שמאל עם שני צלילים בלבד, הצלילים המנחים (guide tones: הטרצה והספטימה): Dm7 ב־3–7 (F–C), G7 ב־7–3 (F–B), Cmaj7 ב־3–7 (E–B). הבסיסט מנגן את קו הבס, כך שלא צריך את השורש. שלושה סולמות ביום. אם צלילים מנחים חדשים לכם, קראו קודם את השיעור שלי על צלילים מנחים.
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
הקשיבו: בכל החלפה צליל אחד נשאר ואחד זז בחצי טון. אחר כך שירו את הקו הנע (C, B, B) בזמן שאתם מנגנים. שירה היא הדרך המהירה ביותר לחבר את מה שאתם שומעים למה שאתם מנגנים.
כשזה מרגיש קל, עברו ל־voicings ללא שורש של תרגיל ה־ii–V–I, אבל שמרו על אותן חמש דקות.
חלק 3 (3 דקות): תנו ליד שמאל מקצב
בג'אז יד שמאל היא נגנית קצב. נגנו את אותו ii–V–I בסולמות של היום, עכשיו במקצב צ'רלסטון: אקורד קצר בפעמה 1 ועוד אחד על ה"ו" של 2. שמרו על נגינה קצרה ובדיוק בזמן.
Dm7: F–C · G7: F–B · Cmaj7: E–B
כשהצ'רלסטון מרגיש קל, נסו את המקצבים האחרים מהשיעור שלי על איך ללוות: אקורד ארוך אחד בכל תיבה, פעמות 1 ו־3, ההקדמה. וזכרו: לא חייבים לנגן כל אקורד.
חלק 4 (5 דקות): אלתור על בלוז
כל יום, אלתרו, גם אם זה מרגיש מגושם. בלוז של 12 תיבות ב־F הוא המקום הטוב ביותר: שלושה אקורדים, וסולם אחד שעובד מעל כולם, סולם הבלוז של F (F, A♭, B♭, B, C, E♭). החזיקו את הצלילים המנחים ביד שמאל, אקורד ארוך אחד בכל תיבה, ונגנו ביד ימין פרזות קצרות עם הפסקים ארוכים.
F7: A–E♭ · B♭7: A♭–D · F7: A–E♭ · B♭7: A♭–D · F7: A–E♭ · C7: B♭–E · B♭7: A♭–D · F7: A–E♭ · C7: B♭–E
תנו לעצמכם כלל אחד בכל יום: היום רק שלושה צלילים; מחר רק בין הפעמות; מחרתיים כל פרזה מתחילה בפעמה 2. מגבלות הופכות אתכם ליצירתיים, ותשמעו את עצמכם משתפרים משבוע לשבוע.
חלק 5 (4 דקות): קטע אחד, והאזנה
בחרו קטע אחד והישארו איתו כמה שבועות. למתחילים, הקטע הראשון צריך להיות בלוז: 12 תיבות, רק שלושה אקורדים, ומלודיה קצרה שאפשר ללמוד מהשמיעה. "Blue Monk" מושלם. עוד שתי בחירות מצוינות: "C Jam Blues", שהמלודיה שלו משתמשת בשני צלילים בלבד, ו־"Bags’ Groove", שבנוי על ריף קצר ובלוזי אחד. בכל יום, נגנו את המבנה פעם אחת: קודם יד שמאל לבד, ואחר כך מלודיה ויד שמאל יחד.
הקדישו את הדקה האחרונה להאזנה להקלטה של אותו קטע, ועקבו אחרי המבנה בזמן ההאזנה. ככל שתכירו יותר גרסאות, כך תנגנו אותו טוב יותר.
כשהבלוז מרגיש קל, בחרו סטנדרט עם יותר אקורדים. "Autumn Leaves" הוא השלב הבא שלי לתלמידים.
תוכנית שבועית לכל 12 הסולמות
חלקים 1 עד 3 מחליפים סולם בכל יום. במשך שבוע אתם עוברים על כל השנים־עשר:
| יום | סולמות |
|---|---|
| שני | C, F |
| שלישי | B♭, E♭ |
| רביעי | A♭, D♭ |
| חמישי | G♭, B |
| שישי | E, A |
| שבת | D, G |
| ראשון | שני הסולמות הכי קשים לכם |
לכל דוגמה למעלה יש תפריט סולם וכפתור כל 12 הסולמות, כך שאפשר לשמוע את הסולמות של היום לפני שמנגנים אותם.
איך להפוך את זה להרגל
- באותה שעה כל יום. חברו את השגרה למשהו שאתם כבר עושים: אחרי הקפה, לפני ארוחת הערב.
- מטרונום או פלייבק (backing track), תמיד. לאט ויציב עדיף על מהר עם עצירות. 60–80 הוא טמפו טוב לחודשים.
- הקליטו כל טייק. הטלפון מספיק. אחר כך האזינו: כמאזינים אתם שומעים דברים שמתפספסים בזמן הנגינה, ולומדים עוד יותר. ההאזנה להקלטה היא המורה הכי כן שיש.
- כתבו שורה אחת אחרי כל אימון: מה הלך טוב, מה לתקן מחר.
- גם ימים קצרים נחשבים. ביום עמוס, עשו רק את חלקים 2 ו־4. עשר דקות עדיפות בהרבה על כלום.
שאלות שתלמידים שואלים
20 דקות ביום באמת מספיקות?
בחודשים הראשונים כן, אם זה כל יום ובריכוז. תלמידים רבים מתרגלים יותר מזה ומתקדמים פחות, כי הם חוזרים על מה שהם כבר יודעים. כשעשרים דקות מרגישות קלות, הוסיפו סבב שני של חלק 4 או קטע שני.
כדאי ללמוד קודם סולמות?
למדו קודם אקורדים. בג'אז, סולמות צומחים מתוך אקורדים: כשמכירים את צלילי האקורד, צלילי הסולם הם הצעדים שביניהם. הארפז'ים בחלק 1 הם תרגול הסולמות שלכם בינתיים.
באתם מפסנתר קלאסי? מה משתנה?
שלושה דברים: תקראו סימולי אקורדים במקום כל תו, תנגנו את השמיניות בסווינג, ותאלתרו. השגרה מאמנת את שלושתם. הטכניקה שלכם תעזור לכם; היו סבלניים עם המקצב.
כמה זמן עד שאוכל לנגן קטע שלם?
עם השגרה הזאת, רוב המתחילים שלי מנגנים גרסה פשוטה של הקטע הראשון שלהם, יד שמאל ומלודיה, תוך כמה שבועות, ומאלתרים עליו קורוס כמה שבועות אחר כך. כל אחד שונה; תרגול קבוע חשוב הרבה יותר מכישרון.
המלצות להאזנה
קטעי בלוז פשוטים ללמוד קודם, והתקליטים ללמוד מהם.
- “Blue Monk”, Thelonious Monk · Thelonious Monk Trio (1954)
- “C Jam Blues”, Oscar Peterson Trio · Night Train (1962)
- “Bags’ Groove”, Miles Davis · Bags’ Groove (1954): Thelonious Monk, פסנתר
- “Bags’ Groove”, Modern Jazz Quartet · The Last Concert (1974): Milt Jackson, ויברפון; John Lewis, פסנתר
- “Straight, No Chaser”, Thelonious Monk · Straight, No Chaser (1967)
- “Blues by Five”, Miles Davis Quintet · Cookin’ (1956): Red Garland, פסנתר
- “Blue Seven”, Sonny Rollins · Saxophone Colossus (1956): Tommy Flanagan, פסנתר
- “Blue ’n’ Boogie”, Miles Davis · Walkin’ (1954): Horace Silver, פסנתר
- “Bessie’s Blues”, John Coltrane · Crescent (1964): McCoy Tyner, פסנתר
- “Freddie Freeloader”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Wynton Kelly, פסנתר