איך להתחיל פסנתר ג'אז: מפת דרכים למתחילים

פסנתר ג'אז יכול להיראות כמו הר ענק בערפל: מאות אקורדים, סולמות עם שמות מוזרים, נגנים שנראה שהם ממציאים הכול במקום. תלמידים רבים מספרים לי שניסו להתחיל כמה פעמים ונשברו, כי לא ידעו מה ללמוד קודם.

החדשות הטובות: הסדר חשוב יותר מהכמות. למדו כמה דברים בסדר הנכון, וכל אחד מהם יקל על הבא. הנה מפת הדרכים שאני משתמש בה עם מתחילים.

ממה עשוי פסנתר ג'אז

כמעט כל מה שפסנתרן ג'אז עושה נובע מחמש מיומנויות:

1. אקורדים: להכיר אקורדים מרובעים ולבנות להם voicings שנשמעים כמו ג'אז.
2. מקצב: תחושת סווינג, ונגינה בזמן עם להקה.
3. קטעים: לקרוא לידשיט (lead sheet: מלודיה + סימולי אקורדים) ולהפוך אותו למוזיקה.
4. אלתור: להמציא קווים משלכם מעל האקורדים.
5. האזנה: להכיר את הצליל מהתקליטים, כדי שתדעו למה אתם שואפים.

השלבים הבאים נוגעים בכל החמש, קצת בכל פעם.

שלב 1: למדו את האקורדים המרובעים

מוזיקת פופ ומוזיקה קלאסית נשענות על אקורדים משולשים, אקורדים של שלושה צלילים. הג'אז חי על אקורדים מרובעים (ספטאקורדים): הוסיפו עוד צליל אחד, ספטימה מעל השורש, והאקורד מקבל את הצבע הג'אזי שלו. למדו את שלושת אלה על כל שורש:

• maj7 (Cmaj7: C E G B): חם, פתוח;
• 7, הדומיננט (C7: C E G B♭): בלוזי, רוצה לזוז;
• m7 (Cm7: C E♭ G B♭): רך, מינורי.

נגנו אותם בכל 12 הסולמות, לאט, ואמרו את הצלילים. השלב הזה לבדו יהפוך כל סימול אקורד שתפגשו לקריא.

שלב 2: הרגישו את הסווינג

כאן במיוחד נגנים קלאסיים צריכים לשנות הרגל. בסווינג, זוגות של שמיניות לא שווים: הראשונה ארוכה, השנייה קצרה, בערך כמו הצליל הראשון והאחרון של טריולה. האזינו לאותה פרזה פעמיים, קודם ישר ואחר כך בסווינג. היא לקוחה מספריית הפרזות שכתבנו ל־JazzSync, והיא משתמשת בשני דברים שתפגשו שוב בהמשך: סולם הבלוז ביד ימין (C, E♭, F, F♯, G, B♭) והטרצה והספטימה של C7 (E ו־B♭) ביד שמאל:

הקשיבו גם ליד שמאל. בגרסה הישרה היא מנגנת בדיוק בפעמות 2 ו־4. בגרסת הסווינג היא מנגנת אקורדים קצרים על ה"ו" של 2 ועל ה"ו" של 4, ומקדימה את פעמות 3 ו־1. הדחיפה הקטנה הזאת לפני הפעמה היא חלק גדול מתחושת הסווינג. סווינג הוא לא רק ארוך–קצר. הוא גם נטייה קלה אל מה שבין הפעמות וזמן רגוע שנע קדימה. לומדים אותו בעיקר מהשמיעה: נגנו עם הקלטות, והעתיקו את התחושה לפני הצלילים.

שלב 3: קראו לידשיט

מוזיקאי ג'אז קוראים תווים כל הזמן, אבל קטע מגיע בדרך כלל כלידשיט: המלודיה על חמשה אחת, וסימולי אקורדים מעליה. המלודיה כתובה; הליווי לא. אתם מנגנים את המלודיה ביד ימין ובונים בעצמכם את התפקיד של יד שמאל מתוך הסימולים.

יד שמאל הפשוטה ביותר היא רק שני צלילים: הטרצה והספטימה של האקורד. הטרצה אומרת לאוזן מז'ור או מינור, והספטימה אומרת איזה סוג של אקורד מרובע זה. שני הצלילים האלה נקראים צלילים מנחים (guide tones), והם נושאים את כל הצליל של האקורד.

לא צריך את השורש. נגנו את שני הצלילים ב־3–7 (הטרצה למטה) או ב־7–3 (הספטימה למטה), מה שקרוב יותר לאקורד הקודם. בלהקה הבסיסט מנגן את קו הבס, והשורשים הם חלק ממנו, כך שיד שמאל שלכם לא צריכה אותם. הנה המהלך הנפוץ ביותר בג'אז, ii–V–I, רק עם שני הצלילים האלה, מתחת למלודיה קצרה שכתבתי לשיעור הזה:

הסתכלו על יד שמאל: Dm7 הוא F–C, G7 הוא F–B, Cmaj7 הוא E–B. כל החלפה מזיזה רק צליל אחד בחצי טון. אם זה עובד לכם ב־C, לחצו על כל 12 הסולמות. אחר כך קחו סטנדרט פשוט ועשו את אותו הדבר מההתחלה עד הסוף. השיעור שלי על "Autumn Leaves" מוביל אתכם כך לאורך קטע שלם.

שלב 4: נגנו בלוז, והתחילו לאלתר

בלוז של 12 תיבות הוא המקום הטוב ביותר להתחיל לאלתר. יש בו רק שלושה אקורדים, מבנה שלומדים ביום אחד, וסולם אחד שעובד מעל כולו: סולם הבלוז. ב־F יש לו שישה צלילים: F, A♭, B♭, B, C, E♭ (1, ♭3, 4, ♭5, 5, ♭7). השמיטו את ה־B ותקבלו את הסולם הפנטטוני המינורי של F, חמישה צלילים שקל עוד יותר להתחיל איתם.

מעל בלוז ב־F, כמעט כל צליל בסולם הזה נשמע נכון על כל אקורד, כך שאפשר להפסיק לדאוג מצלילים לא נכונים ולחשוב על מקצב. אבל אל תרוצו עליו למעלה ולמטה: נגנו פרזות. התחילו בריף, פרזה קצרה מהסולם (כאן רק C, E♭ ו־F) שחוזרת על עצמה בזמן שהאקורדים מתחלפים מתחתיה. אותם צלילים, שלושה אקורדים שונים, שלושה צבעים שונים:

אחר כך שנו בכל פעם דבר אחד: המקצב, הצליל האחרון, הפעמה שבה מתחילים. זה כבר אלתור. השיעור שלי על סולם הבלוז נותן לכם עוד עשר פרזות ללמוד. השגרה היומית של 20 דקות הופכת את זה להרגל.

שלב 5: האזינו, כל יום

אי אפשר לדבר שפה שמעולם לא שמעתם. עשר דקות של האזנה מרוכזת ביום עושות יותר משעה של תרגילים בלי הצליל באוזניים. בחרו כמה תקליטים קלאסיים עם פסנתר (Wynton Kelly, Red Garland, Bill Evans, Oscar Peterson ו־Herbie Hancock הם נקודות פתיחה טובות), והאזינו לאותם קטעים הרבה פעמים: קודם למלודיה, אחר כך לבס, ואחר כך רק ליד שמאל של הפסנתר.

אם אתם מגיעים מפסנתר קלאסי

הטכניקה וקריאת התווים שלכם יעזרו לכם מאוד. אבל כמה דברים עובדים אחרת:

• הדף אומר לכם פחות, ולכן אתם מחליטים יותר. לידשיט נותן לכם את המלודיה ואת סימולי האקורדים; ה־voicings, המקצב והעיבוד הם שלכם.
• המקצב קודם לכול. קו פשוט שמסווינג עדיף על קו מבריק שלא. הקדישו זמן למטרונום על פעמות 2 ו־4.
• טעויות הן חומר. באלתור, צליל "לא נכון" שנפתר בצעד נשמע מכוון. הרשו לעצמכם לנגן בלי לעצור.
• האוזניים שלכם עושות את הלמידה. העתיקו פרזות מהקלטות מהשמיעה, כמה צלילים בכל פעם. בהתחלה זה איטי, ואחר כך זה מאיץ הכול.

כמה זמן זה לוקח?

עם עשרים דקות מרוכזות ביום, רוב המתחילים שלי מסוגלים לנגן סטנדרט פשוט (מלודיה וצלילים מנחים) תוך כמה שבועות, ולאלתר קורוס של בלוז לא הרבה אחר כך. שטף אמיתי לוקח שנים, כמו בכל שפה, אבל הרגע הראשון של "זה נשמע כמו ג'אז" מגיע הרבה יותר מוקדם ממה שאנשים מצפים.

הטעויות שאני רואה הכי הרבה

• לאסוף מידע במקום לנגן. voicing אחד בכל 12 הסולמות עדיף על עשרה voicings ב־C.
• לדלג על המקצב. תרגלו עם מטרונום או עם פלייבק (backing track), תמיד.
• לחכות עם האלתור עד שתדעו "מספיק". התחילו כבר ביום הראשון עם ריף.
• לנגן רק לבד. נגנו עם הקלטות או עם פלייבקים, כדי ללמוד להמשיך הלאה.

השיעורים הבאים שלכם

1. ליווי בשני צלילים: יד שמאל הראשונה שלכם.
2. איך ללוות: חמישה מקצבים ליד שמאל.
3. סולם הבלוז: עשר פרזות כדי להתחיל לאלתר.
4. שגרה יומית של 20 דקות כדי לחבר הכול יחד.

המלצות להאזנה

עשר הקלטות קלאסיות כדי להתחיל להאזין. בחרו אחת ביום, הקשיבו לה כמה פעמים, ועקבו אחרי הפסנתר.

1. “Freddie Freeloader”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): בלוז; Wynton Kelly, פסנתר
2. “So What”, Miles Davis · Kind of Blue (1959): Bill Evans, פסנתר
3. “Bye Bye Blackbird”, Miles Davis · ’Round About Midnight (1956): Red Garland, פסנתר
4. “Autumn Leaves”, Cannonball Adderley · Somethin’ Else (1958): Hank Jones, פסנתר
5. “C Jam Blues”, Oscar Peterson Trio · Night Train (1962)
6. “Waltz for Debby”, Bill Evans Trio · Waltz for Debby (1961)
7. “Watermelon Man”, Herbie Hancock · Takin’ Off (1962)
8. “Moanin’”, Art Blakey & the Jazz Messengers · Moanin’ (1958): Bobby Timmons, פסנתר
9. “Kelly Blue”, Wynton Kelly · Kelly Blue (1959)
10. “Song for My Father”, Horace Silver · Song for My Father (1964)