אם אתם לומדים רק דבר אחד בהרמוניה של ג'אז, למדו את ה־ii–V–I. הוא נמצא כמעט בכל סטנדרט: לפעמים פעם אחת, לפעמים תריסר פעמים בקורוס אחד, ועובר דרך סולמות שונים. כשתלמיד אומר לי שקטע "מרגיש קשה", בתשע פעמים מתוך עשר הבעיה היא ii–V–I שהוא עוד לא מסוגל לנגן בלי לחשוב.
המאמר הזה הוא התרגיל שאני משתמש בו בשיעורים. הוא מתקדם בארבעה שלבים, מה־voicing הפשוט ביותר ועד הצליל של פסנתרן ג'אז עובד. כל דוגמה מתנגנת, ולכל דוגמה יש כפתור כל 12 הסולמות. השתמשו בו: ii–V–I שאתם יודעים לנגן רק ב־C עוד לא שלכם.
מה זה ii–V–I?
מספרו את צלילי הסולם המז'ורי מ־1 עד 7 ובנו אקורד מרובע על כל אחד. ב־C מז'ור, האקורד על הצליל השני הוא Dm7 (ii), האקורד על הצליל החמישי הוא G7 (V), והאקורד על הצליל הראשון הוא Cmaj7 (I). נגנו אותם בסדר הזה ויש לכם ii–V–I: מתח שנבנה ב־ii, מגיע לשיא ב־V ונפתר ב־I.
השורשים עולים בכל פעם בקוורטה: מ־D ל־G, מ־G ל־C. זו הסיבה שהמהלך מרגיש כל כך חזק: הוא הולך במעגל הקוורטות, באותה דרך שהבס עובר בה ברוב הסטנדרטים.
| סולם | ii | V | I |
|---|---|---|---|
| C | Dm7 | G7 | Cmaj7 |
| F | Gm7 | C7 | Fmaj7 |
| B♭ | Cm7 | F7 | B♭maj7 |
| E♭ | Fm7 | B♭7 | E♭maj7 |
| A♭ | B♭m7 | E♭7 | A♭maj7 |
| D♭ | E♭m7 | A♭7 | D♭maj7 |
| G♭ | A♭m7 | D♭7 | G♭maj7 |
| B | C♯m7 | F♯7 | Bmaj7 |
| E | F♯m7 | B7 | Emaj7 |
| A | Bm7 | E7 | Amaj7 |
| D | Em7 | A7 | Dmaj7 |
| G | Am7 | D7 | Gmaj7 |
שימו לב שבטבלה אחרי ה־I של סולם אחד בא ה־ii של הסולם הבא: לאורך המעגל, כל סולם גבוה בקוורטה. קטעים רבים נעים גם הם כך.
שלב 1: shells, השלד
התחילו בשני צלילים ביד שמאל: השורש וצליל מנחה אחד. שורש + ספטימה על ה־ii, שורש + טרצה על ה־V, שורש + ספטימה על ה־I. הצליל העליון זז C – B – B ב־C: חצי טון, ואז כלום. (אם ה־shells חדשים לכם, התחילו מהשיעור שלי על צלילים מנחים.)
Dm7: D–C · G7: G–B · Cmaj7: C–B
אל תדלגו על השלב הזה גם אם הוא מרגיש קל מדי. המטרה היא לשמוע את הצלילים המנחים (guide tones), הטרצות והספטימות, זזים בצעדים הקטנים ביותר שאפשר. כל voicing עשיר יותר במאמר הזה הוא אותם צלילים נעים, עם צבעים שנוספו סביבם.
שלב 2: voicings ללא שורש, הצליל של התקליטים
הקשיבו כמעט לכל טריו פסנתר ג'אז מסוף שנות החמישים ואילך, ותשמעו את יד שמאל מנגנת אקורדים של ארבעה צלילים בלי השורש. הבסיסט מנגן את השורש; הפסנתרן מנגן את הטרצה, את הספטימה ושני צלילי צבע, ה־9 והקווינטה (או ה־13 באקורד דומיננט).
לכל אקורד יש שתי צורות:
- צורה A: מתחילה בטרצה. Dm7 = F–A–C–E (3, 5, 7, 9).
- צורה B: מתחילה בספטימה. Dm7 = C–E–F–A (7, 9, 3, 5).
ב־ii–V–I מחליפים ביניהן, A – B – A או B – A – B, והיד נשארת כמעט במקום:
Dm7: F–A–C–E · G13: F–A–B–E · Cmaj9: E–G–B–D
עקבו אחרי כל קול: F נשאר F, A נשאר A, C יורד אל B, E נשאר E. אחר כך F יורד אל E, A יורד אל G, B נשאר B, E יורד אל D. כל קול זז בחצי טון, בטון שלם או לא זז בכלל. זה כל הסוד של הרמוניית ג'אז חלקה.
Dm7: C–E–F–A · G13: B–E–F–A · Cmaj9: B–D–E–G
שלב 3: שתי ידיים, כשמנגנים לבד
בלי בסיסט, שוב צריך את השורש. חלקו את האקורד: יד שמאל מנגנת שורש + ספטימה, ויד ימין מנגנת את הטרצה ושני צבעים מעליה. הצליל המלא והפתוח הזה עובד בפתיחות, בסיומים ובבלדות, והוא דרך טובה ללמוד אילו צלילי צבע שייכים לאיזה אקורד.
Dm9: D–C + F–A–E · G13: G–F + B–E–A · Cmaj9: C–B + E–G–D
על אקורד ה־V יד ימין מנגנת 3 – 13 – 9 (B – E – A ב־G7). ה־13 הזה הוא אחד הצלילים האופייניים ביותר של אקורד דומיננט בג'אז.
תנו לזה סווינג: מקצבי ליווי
voicing שמוחזק תיבה שלמה הוא עוד לא ליווי (comping). נגנו את ה־voicings ללא שורש קצר, במקצב צ'רלסטון (פעמה 1 וה"ו" של 2). אחר כך גוונו: הקדימו אקורד על ה"ו" של 4, השאירו תיבה ריקה, ענו למלודיה. התחילו מזה:
Dm7: F–A–C–E · G13: F–A–B–E · Cmaj9: E–G–B–D · Dm7: F–A–C–E · G13: F–A–B–E · Cmaj9: E–G–B–D
שלב 4: ה־ii–V–i המינורי
בסולם מינורי האקורדים משנים צבע: ה־ii הוא חצי מוקטן (m7♭5), ה־V מקבל בדרך כלל ♭9, וה־i הוא אקורד מינור שבע. ב־C מינור: Dm7♭5 – G7♭9 – Cm7.
גרסה יפהפייה בת שלושה צלילים מזיזה כל קול בצעד או לא מזיזה אותו בכלל: C–F–A♭, אחר כך B–F–A♭, ואחר כך B♭–E♭–G. עקבו אחרי הקול התחתון: C יורד חצי טון אל B, הטרצה של G7, ואחר כך עוד חצי טון אל B♭, הספטימה של Cm7. הקשיבו ל־A♭, ה־♭9 של G7: הוא יורד חצי טון אל G, הקווינטה של Cm7. ו־F, הספטימה של G7, יורד אל E♭, הטרצה הקטנה.
Dm7♭5: C–F–A♭ · G7♭9: B–F–A♭ · Cm7: B♭–E♭–G
התרגיל ב־12 סולמות
מעבר במעגל הקוורטות הוא הדרך הקלאסית, וכפתורי כל 12 הסולמות שלמעלה עושים בדיוק את זה. אבל התרגיל האהוב עליי לתלמידים יורד בטונים שלמים: אחרי אקורד ה־I ב־C, ה־ii–V–I הבא מתחיל טון שלם נמוך יותר, ב־B♭. שישה סולמות מקיפים את כל הדרך; ששת האחרים מתחילים ב־D♭.
Dm7: F–A–C–E · G13: F–A–B–E · Cmaj9: E–G–B–D
E♭m7: G♭–B♭–D♭–F · A♭13: G♭–B♭–C–F · D♭maj9: F–A♭–C–E♭
תוכנית לארבעה שבועות, עשר דקות ביום:
- שבוע 1: A – B – A בששת הסולמות הראשונים (C, B♭, A♭, G♭, E, D). לאט, מטרונום ב־60, אקורד אחד בתיבה.
- שבוע 2: A – B – A בששת הסולמות האחרים (D♭, B, A, G, F, E♭). בסוף השבוע, כשזה מרגיש נוח, הוסיפו מקצב: צ'רלסטון, או כל אחד מחמשת המקצבים מהשיעור שלי על איך ללוות.
- שבוע 3: B – A – B בששת הסולמות הראשונים, שוב לאט, אקורד אחד בתיבה.
- שבוע 4: B – A – B בששת הסולמות האחרים. בסוף השבוע, כשזה מרגיש נוח, הוסיפו שוב את המקצבים.
אחרי ארבעת השבועות, הוסיפו את ה־ii–V–i המינורי, ארבעה סולמות ביום.
אמרו את שמות האקורדים בקול בזמן שאתם מנגנים. כשאתם מצליחים לעשות סבב שלם בלי לעצור, סיימתם עם השלב הזה.
הטעויות שאני שומע הכי הרבה
- ללמוד צורות, לא אקורדים. אם אתם מכירים את "צורה A" רק כתנוחת יד, כל סולם חדש הוא פאזל חדש. קראו לצלילים בשמם: "G7, צורה B: F, A, B, E."
- להתחיל תמיד ב־A. בחלק מהסולמות A יושבת נמוך מדי, או B גבוה מדי. בחרו את הצורה לפי המקום שבו היא נופלת על המקלדת.
- נמוך מדי. voicing ללא שורש שמתחיל מתחת ל־D3 נשמע כמו בוץ. העלו אותו.
- לנגן על כל פעמה. השאירו מקום. ליווי הוא שיחה עם הסולן, לא מטרונום.
- לתרגל רק ב־C. רוב הסטנדרטים חיים ב־F, ב־B♭, ב־E♭ וב־A♭. אם אפשר, תרגלו שם קודם.
שאלות שתלמידים שואלים
למה כותבים "ii–V–I" באותיות קטנות וגדולות?
ספרות רומיות קטנות מסמנות אקורד מינורי (ii = Dm7 ב־C), וגדולות מסמנות אקורד מז'ורי או דומיננט (V = G7, I = Cmaj7). זו דרך מהירה לקרוא למהלך בשם בכל סולם.
צריך voicings ללא שורש כשמנגנים לבד?
לא תמיד. לבד, ה־voicings לשתי ידיים משלב 3, או shells מתחת למלודיה, עובדים לעתים קרובות טוב יותר. voicings ללא שורש הם הצליל של הפסנתרן בתוך להקה, והם אימון מצוין לאוזניים ולידיים בכל מקרה.
איך משתמשים בזה בקטע אמיתי?
מצאו את מהלכי ה־ii–V–I בטבלת האקורדים וסמנו אותם בסוגריים. קטע כמו "Autumn Leaves" כמעט לא מכיל שום דבר אחר, ולכן הוא סטנדרט ראשון כל כך טוב.
מה הלאה
ה־voicings ללא שורש משלב 2 הם הלב של יד שמאל בפסנתר הג'אז המודרני. העמיקו עם ה־voicings של Bill Evans ליד שמאל, ושלבו את התרגיל בשגרת תרגול יומית של 20 דקות.
המלצות להאזנה
קטעים שבנויים ממהלכי ii–V–I, מז'וריים ומינוריים. הקשיבו לאקורדים שנעים בצורה חלקה מתחת לסולואים.
- “Tune Up”, Miles Davis Quintet · Cookin’ (1956): Red Garland, פסנתר
- “Four”, Miles Davis Quintet · Workin’ (1956): Red Garland, פסנתר
- “Airegin”, Miles Davis Quintet · Cookin’ (1956): Red Garland, פסנתר
- “Moment’s Notice”, John Coltrane · Blue Train (1957): Kenny Drew, פסנתר
- “Joy Spring”, Clifford Brown and Max Roach · Clifford Brown & Max Roach (1954): Richie Powell, פסנתר
- “Solar”, Bill Evans Trio · Sunday at the Village Vanguard (1961)
- “Witchcraft”, Bill Evans Trio · Portrait in Jazz (1959)
- “Blue Bossa”, Joe Henderson · Page One (1963): ii–V–i מינורי; McCoy Tyner, פסנתר
- “Recorda Me”, Joe Henderson · Page One (1963): McCoy Tyner, פסנתר
- “Stablemates”, Miles Davis · Miles: The New Miles Davis Quintet (1955): Red Garland, פסנתר